מאת: פרופ' יובל חלד – פיזיולוג אינטגרטיבי ופיזיולוג מאמץ, יועץ מדעי
פעילות גופנית הינה, ללא עוררין, שיטה מוכחת לשימור ושיפור הבריאות הגופנית והנפשית וכן להארכת תוחלת הבריאות ותוחלת החיים. בנוסף, מהווה פעילות גופנית מרכיב עיקרי בשגרת חייהם של העוסקים בספורט חובבני והישגי כאחד כמו גם של אלה הנדרשים לשיקום אחרי פציעות או לטיפול בתחלואה מסוגים שונים לרבות סוכרת, מחלות לב וליקויים במערכת התנועה.
עבור כלל העוסקים בפעילות גופנית, תהיה התכלית אשר תהיה, חשוב למצוא את שיטות האימון היעילות ביותר, כלומר אלה שיביאו לתוצאות הטובות ביותר בזמן הקצר ביותר ועם מינימום סיכונים.
שיטה מעניינת לשיפור הביצוע הגופני הספורטיבי, לקידום הבריאות הכללית, לזרוז השיקום אחרי פציעה ואפילו לעיכוב הזדקנות מערכת השלד שריר, הינה שיטה המשלבת מנגנון של הגבלה בזרימת הדם לשרירים הפעילים בזמן אימון (Blood Flow Restriction – BFR) ובה נתרכז במאמר קצר זה.
מערכת הדם משמשת להובלת חמצן ואנרגיה אל השרירים (ומערכות הגוף) באמצעות העורקים, ולפינוי פחמן דו חמצני ותוצרי לוואי מטאבוליים הנוצרים בשרירים (ובמערכות הגוף) באמצעות הורידים. זרימת דם נאותה הינה, לפיכך, חיונית לתפקוד התקין של מערכות הגוף בכלל ובוודאי של השרירים במהלך מאמץ גופני, שבמהלכו הצורך בחמצן ואנרגיה, מצד אחד, ובפינוי תוצרי לוואי, מצד שני, מתגברים.
עם זאת, מחקרים פיזיולוגיים שעסקו בתגובה לאימון הראו שאדפטציה (הסתגלות) שרירית לאימון מחייבת, בנוסף להגדלה בעומס המכאני (התנגדות), גם רמה מסויימת של מה שמכונה סטרס מטבולי (metabolic stress), כלומר – חשיפה של תאי השריר לדחק מטבולי חוזר המתבטא בסופו של דבר בביטוי מוגבר של גורמי גדילה (growth factors) המגבירים תהליכים אנאבוליים (תהליכי גדילה) שריריים. מנגון זה של סטרס מטבולי מתרחש, במידה מסויימת, באופן טבעי במהלך פעילות גופנית בעצימות בינונית ומעלה וזאת באמצעות הצטברות מטאבוליטים בשריר הפעיל. עם זאת, ניתן להגביר את התהליך כאשר מגדילים את משך זמן התכווצות השרירים אשר לוחצים על כלי הדם ובכך בעצם מגבילים את פינוי הדם וחומרי הלוואי מהשריר ומגבירים את מידת הסטרס המטבולי ואת הגירוי לגדילה והתחזקות השריר.
שיטת ה- BFR מעצימה מנגנון פיזיולוגי זה באמצעות הגבלה מבוקרת של זרימת הדם באופן חיצוני על ידי קשירת החלקים העליונים של הגפיים או שימוש בשרוולי לחץ מיוחדים, מה שגורם לחסימה חלקית של זרימת הדם, בעיקר הורידי, וללכידה של הדם בשריר. התוצאה העיקרית של פעולה זו הינה, כאמור, עיכוב הפינוי של תוצרי הלוואי מהשריר הפעיל, הגבלה באספקת החמצן, הגברת הסטרס המטבולי והצטברות לקטאט (חומצת חלב) בדם, שיחד מביאים לאיתות אנבולי כלומר לגירוי של מנגנוני בניה מקומיים ומערכתיים כמו הורמון גדילה וטסטוסטרון שהינם בעלי חשיבות גדולה בשמירה על מסת רקמת הגוף הרזה (שריר, עצם) ואף בעיכוב ההזדקנות הכללית.
לציין, השימוש בשיטה זו מחייב הפחתה בעומס המכאני (התנגדות/משקל) הפועל על השרירים ומכאן גם מאפשר מניעת שחיקת מפרקים, אפשרות של שיקום בטוח יותר אחרי פציעה, ובוודאי הגברת הבטיחות באימון למי שסובל מליקוי כלשהו במערכת השלד – שריר.
ואכן, מקורה של שיטת ה BFR הינה מעולם השיקום שם נמצא כי ניתן להגביר את התגובה השרירית לאימון (מסה וכוח) מבלי לאתגר אותו בדרגת התנגדות (משקל) גבוהה.
בטיחות השיטה – כמו בכל שיטת אימון גופני, ובוודאי כאשר מדובר על התערבות חיצונית בזרימת הדם בזמן מאמץ, יש לוודא שאין התוויות נגד אשר מחייבות להימנע מהאימון המסויים הזה. כמו כן, יש לוודא שהאימון נעשה בהשגחת מאמן מיומן ובאמצעות פרוטוקול ומכשור מבוקרים ומבוססים מדעית, ובעיקר תוך התאמה אישית למתאמן.